פסק-דין בתיק ע"א 28521-11-12

השופטת רות לבהר שרון

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת עינת רביד), שניתן בת.א. 352-02-10, ביום 24.09.12, במסגרתו התקבלה חלקית תביעת המערערת לתשלום דמי שכירות ופיצויים בגין הפרת הסכם להשכרת רכב בתנאיי ליסינג.

תמצית העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.         ביום 05.07.07, נחתם הסכם בין הצדדים, לפיו שכר המשיב מהמערערת רכב לתקופה של 36 חודשים, בתמורה לדמי שכירות חודשיים בסך 3,699 ש"ח בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה למדד, וזאת החל מיום 10.08.07 ולמשך 36 חודשים. כל זאת בנוסף לתשלום חד פעמי בסך כ-12,000 ש"ח ששולם במועד חתימת ההסכם בגין שנת השכירות הראשונה. ההסכמה בין הצדדים מעוגנת ב"טופס תנאים כלליים גרסה מס' 003.2" ובחוזה מס' 29818866/4, שיקראו להלן ביחד: "ההסכם".

אין חולק כי המשיב עמד בתנאי ההסכם, ושילם את דמי השכירות במשך 14 חודשים, אך לאחר מכן חדל לפרוע את התשלומים.

לאור הפרת ההסכם מימשה המערערת את זכותה על פי ההסכם ותפסה את החזקה ברכב ביום 02.11.08, ומכרה אותו תמורת סך של 88,000 ש"ח.

2.         בעקבות הפרת ההסכם על ידי המשיב, הגישה המערערת תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 64,792 ש"ח כנגד המשיב, בהתאם לפרוט כדלקמן:

א.        יתרת דמי השכירות שלא שולמו עבור 22 חודשים בסך 90,596 ש"ח (כולל מע"מ), וזאת מכח סעיף 7.4 להסכם, הקובע כי במקרה בו תפקיע דורנט את זכות השימוש ברכב מידי השוכר, הוא יחויב במלוא תשלומי השימוש, וכל יתרת תשלום דמי השכירות תועמד לפירעון מיידי;

ב.         תשלום בגין האופציה שנקבעה בסעיף 22 להסכם בסך 43,285 ש"ח (כולל מע"מ).

ג.         עלות תפיסת הרכב בסך 3,255.49 ש"ח.

ד.         חוב בגין נזקים שנגרמו לרכב בתקופת השכירות, ושהוערכו על ידי שמאי בסך  1,025.64 ש"ח.

ה.        חוב בגין השתתפות עצמית בנזקי תאונה שארעה בתקופת השכירות בסך 1,000 ש"ח.

מסך כל הסכומים הנ"ל שתבעה המערערת, ביקשה המערערת לקזז את התמורה שקיבלה בגין מכירת הרכב, וכן את סכום הפיקדון ששילם המשיב בעת ההתקשרות.

3.         בקשת רשות להתגונן שהגיש המערער התקבלה, וכן התקבלה בקשתו לצירוף צד ג', עופר כהן (להלן: "צד ג'"), אשר לטענת המשיב התחייב לקחת על עצמו את התחייבויות המשיב כלפי המערערת, ועל כן טען המישב כי אין יריבות בינו לבין המערערת. יצוין, כי ביום 13.12.11 ניתן כנגד צד ג' פסק דין בהיעדר התייצבות.

4.         המשיב שקיבל רשות להגן, טען בבית משפט קמא, כי המערערת נהגה בחוסר תום לב כשלא התריעה בפניו על כוונתה לתפוס ולמכור את הרכב. לטענתו, התעלמה המערערת מניסיונותיו ליצור עמה קשר טרם מכירת הרכב, ובכך מנעה ממנו להקטין נזקיו.

עיקר טענתו של המשיב הייתה, כי המערערת אינה זכאית למימוש האופציה, שכן על פי החוזה הזכות לנצל את האופציה נתונה בידיו בלבד.

עוד טען, כי דרישת המערערת לתשלום בגין הנזקים שנגרמו לרכב מהווה ניסיון לעשות עושר ולא במשפט, כיון שלא ניתן לשלול את האפשרות שתופסי הרכב הם שגרמו לנזקים, כי התביעה הוגשה בשיהוי, כי החוזה חסר תוקף עקב היעדר חתימת המערערת, וכן, כי סעיף 24.2.4 בחוזה, הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד.

5.         בית משפט קמא דחה את טענת העדר היריבות, וקבע כי גם אם הייתה התחייבות כלשהי של צד ג' ליטול על עצמו את התחייבויות המשיב כלפי המערערת, הרי שהדבר לא הוכח, וככל שהיו מגעים כאלו ואחרים בין המשיב לצד ג', הם היו לאחר תפיסת הרכב על ידי המערערת. עוד קבע בית המשפט כי אין חולק כי צד ג' אינו צד להתחייבות כלשהי כלפי המערערת, ואין גם חולק בדבר ההתחייבות החוזית של המשיב כלפי המערערת.

בית משפט קמא קבע, כי המערערת עמדה על זכויותיה על פי החוזה בתום לב, וכי המשיב התנער באופן חד צדדי מהתחייבויותיו על פי החוזה באופן המהווה הפרה יסודית, ועל כן הייתה המערערת רשאית לתפוש את הרכב, כאשר על פי החוזה אין היא מחוייבת ליתן לו כל הודעה על כך.